פסק-דין בתיק ת"א 47518-02-10

1.         בהמשך לפסק-דינו של כב' השופט אריאל ואגו מיום  18.12.13 בע"א 58254-06-13 נדרש ביהמ"ש קמא להשלים את פסק-דינו מיום 22.05.13 ולהתייחס לטענת התובע, המערער כי קיים השתק פלוגתא שהיה צריך לחסום את דרכם של הנתבעים מלטעון אחרת.  הסוגיה שבית המשפט נדרש לבחון ולהכריע בה היא : "סוגיה זו של הממשק, נכון יותר הסתירה, בין הפלוגתא המושתקת לכאורה, לבין הקביעות שנעשו בפסה"ד נשוא הערעור, לא התלבנה בפסק הדין, ואין קביעה של בית המשפט לגבי תוקפו ונפקותו של אותו מעשה בי-דין.

לפיכך, אין מנוס אלא  להחזיר ההליך לשם השלמתו של פסק הדין וקביעה של בית המשפט בסוגייה זו" (עמ' 5 לפרוטוקול).

            התביעה נשוא תיק זה היא תביעה חוזית, כספית לפיצוי כפועל יוצא מפינוי מושכר על ידי הנתבעים באיחור, לפי הנטען בכתב התביעה. אין מחלוקת לגבי מועד הפינוי בפועל אך הנתבעים חלקו על מספר ממצאים שלגביהם טוען התובע להשתק פלוגתא מכוח פסק-דין קודם שבין הצדדים ( עמ' 5 לפסק-דינו של כב' השופט ואגו).

2.         בתביעה בפני עילת התביעה אינה כוללת טענה כי הצדדים התדיינו בהליך קודם ועל פי תוצאות ההליך הם מנועים מלטעון בסוגיות לעיל.  ההתדיינות הקודמת אוזכרה בכתב התביעה כאסמכתא למועד הפינוי בפועל תוך הפניה לכתב ההגנה בהתדיינות הקודמת, הודעת השוכרים על הפינוי, ופסק-הדין (סעיף 17 לכתב התביעה).  בכתב ההגנה בתיק הנוכחי הנתבעים אינם מתייחסים לאמור בסעיף 17 לכתב התביעה אך הם התייחסו בכתב הגנתם לסוגיות אשר בהתייחס אליהן נטען על ידי התובע לקיומו של השתק פלוגתא.  התובע לא הגיש כתב תשובה ולא טען כי הנתבעים מושתקים מלטעון את טענות ההגנה מחמת מעשה בית דין או כטענת השתק פלוגתא. 

חזית המחלוקת נקבעת על ידי הצדדים בשלב ראשון בכתבי הטענות אך יכול והיא תורחב תוך כדי הדיון.  כתב התביעה בהתדיינות הקודמת הוגש לתיק על ידי ב"כ התובע לאור שאלות ב"כ הנתבעים את התובע בהתייחס לצדדים לאותה תביעה ( עמ' 15 לפרוטוקול).  בסיכומיו טען ב"כ התובע שקם השתק פלוגתא בסוגיית תשלום דמי השכירות ( סעיפים 9 (א) - 10 סיכומי ב"כ התובע, עו"ד בר-דוד). לכך השיב חברו, עו"ד ויצמן, בסיכומיו כי בכתב התביעה בתביעה המקורית אין התייחסות לתשלום או אי תשלום דמי השכירות. 

חזית המחלוקת אינה נקבעת בסיכומים.  הראיות שהונחו בפני התייחסו לעצם קיומה של ההתדיינות הקודמת.  חזית המחלוקת לא כללה טענה שהנתבעים מושתקים מלהעלות מחדש מחלוקת שנקבע בה ממצא בהתדיינות קודמת.

3.         מאחר וערכאת הערעור ביקשה שמותב זה ישלים את פסק-דינו בסוגיה זו לא אסתפק באמור לעיל ואוסיף התייחסותי גם לגבי הבסיס העיוני של הטענה. מעשה בית דין שייך לכללי תורת ההשתק האנגלית Estoppel)) כאשר העיגון שלו הוא בהחלטות שיפוטיות בבחינת חקיקה שיפוטית ולא מעשה ידי המחוקק. על כן, ניתן להסתמך על תורה זו במגבלות שנקבעו בפסיקה.

            מעשה בית דין כטענת השתק או מניעות בהקשר להליך השיפוטי מתחלקת להשתק עילה והשתק פלוגתא.  בהתייחס להשתק פלוגתא, היא תלויה בכך שהתקיימה התדיינות לגופה ובית המשפט קבע בה ממצא שהיה חיוני לתוצאה הסופית שנקבעה בפסק-הדין. דרך נוספת לקביעת קיומה של השתק פלוגתא שהוכרה בפסיקה היא מקום שהנתבע אינו מגיש כתב הגנה וניתן פסק-דין ועל כן, כל הטענות שהועלו בכתב התביעה "ושהיו חיוניות לתוצאה הסופית" מקימות אף הן השתק פלוגתא [ע"א (נצ') 132/04 צבעוני נ' בנק הפועלים בע"מ סניף עפולה עילית (25.05.05, פסק דינו של סגן הנשיא, כב' השופט ניסים ממן אב"ד)].

            בענייננו, התביעה המקורית הוגשה לפינוי לפי פרק טז' 4 לתקסד"א ע"י התובע נגד כל הנתבעים בתיק זה (ת.א. 3557/09).  בטרם שמיעת המחלוקת לגופה הגישו ב"כ הצדדים הודעה לבית המשפט ובה הם עותרים לבטל את הדיון ובנוסף למחוק את התביעה בתוספת כתב יד אליו אתייחס להלן, ולכך ניתן פסק-דין הקובע : "כמבוקש" (פסק דינו של כב' השופט גד גדעון מיום 22.12.09) (כלול בנפח ו' לכתב התביעה).  בהמשך כעבור כמה ימים הוגשה על ידי ב"כ הצדדים בקשת הבהרה מוסכמת וכן "פסיקתא משלימה" כאשר מלוא הניסוח הוא של באי כוח הצדדים.  בבקשה התבקש ביהמ"ש להבהיר את פסק-דינו "וליתן פסיקתא המשלימה את פסק הדין שניתן, כדלקמן: "בסעיף 1 התבקש בית המשפט לכלול בפסק דינו את התיקונים בכתב יד הכלולים בבקשה למחיקת התביעה והוסף גם כי : "והנתבעים מאשרים ומודים בעובדות כתב התביעה, וכי פינו את הבית ביום 13.12.09...". ביהמ"ש התבקש לתת להסדר תוקף של פסק-דין וכן להתייחס לסוגיה שמופיעה בהודעה בכתב יד של שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

            פסק-הדין השני בתביעה שכבר נמחקה בפסק-דין ראשון מאשר את תוכן הבקשה כולל אישור והודיה של הנתבעים את העובדות נשוא כתב התביעה ( מוצג נ/1 בתיק הנוכחי).

            בהתייחס לתנאי של "עובדות חיוניות לתוצאה הסופית", כתנאי לקביעת השתק פלוגתא, בהעדר דיון לגופו, לא ניתן ללמוד זאת במישרין מפסקי הדין ועל כן, אפנה לכתב התביעה (מוצג נ/1) (להלן : "כתב התביעה בתביעת הפינוי").

4.         בכתב התביעה בתביעת הפינוי נטען כי חוזה השכירות האחרון הסתיים ביום 01.12.06 ועליו חתמה הנתבעת מס' 1 (סעיף 2).  בהתייחס לנתבעים 2-3 נטען כי הם בני משפחה בגירים שלה.  כן נטען שבמהלך חודש אפריל 2009 הודיע התובע לנתבעים כי בדעתו למכור את הבית והנתבעים הודיעו כי יפנו את הנכס עד ליום 01.07.09 (סעיף 7 לכתב התביעה בתביעת הפינוי).  ביום 10.07.09 הוצאה התראה לנתבעים מחמת שלא פינו את הבית (סעיף 9 לכתב התביעה בתביעת הפינוי) והתראה נוספת נשלחה ביום 16.07.09.  נטען אפוא שהנתבעים פולשים ומסיגי גבול ואין בידיהם חוזה שכירות בר תוקף ומבלי שהם משלמים דמי שימוש ראויים ואף זאת עילת פינוי.  בכתב התביעה אין התייחסות לנתבעת מס' 4 והזיהוי של הנתבע מס' 2 כילד בגיר שגוי, שכן הוא בן זוגה לשעבר של הנתבעת מס' 1, כפי שעלה בדיון בפני.  תביעת הפינוי אפוא הוגשה נגד הנתבעת מס' 1,  ושני ילדיה הבגירים, כאשר העילה נגד הילדים היא מכוח היותם בני משפחתה של הנתבעת 1. לפיכך, ההודיה והאישור בהסכמה המאוחרת למחיקת התביעה בהתייחס לילדים הבגירים היא: שהם ילדיה הבגירים של הנתבעת מס' 1 והם גרים בבית. ההסכמה של הנתבע מס' 2, שאינו ילד בגיר היא שהנתבעת מס' 1 חתמה על חוזה השכירות כאמור והיא וילדי בני הזוג גרים בבית אך אין בכך התחייבות והסכמה לגביו לאור שאין עילת תביעה נגדו בכתב התביעה בתביעת הפינוי.

5.         על יסוד ההנחה שפסק-הדין השני ביטל את מחיקת התביעה ואת פסק-הדין הראשון והוא חליפו כולל ההסדר בין הצדדים, וההנחה שאינה נקיה מספקות שהתובע כלל בחזית המחלוקת בתביעה הנוכחית את כתב התביעה בתביעת הפינוי, אזי עלי לבחון האם הסוגיה שבגללה נסמך ב"כ התובע על טענת השתק הפלוגתא בסיכומיו, אי תשלום דמי שכירות, היא "חיונית לתוצאה הסופית" בתביעת הפינוי.

לאחר בחינה של כתב התביעה בתביעת הפינוי אני סבורה כי בין אם הוארך החוזה או לא ובין אם שולמו או לא שולמו דמי השכירות עילת התביעה לפינוי על פי הניסוח וההיגיון הפנימי של כתב התביעה מעוגנת בקביעה העובדתית כי הנכס נמכר לצד שלישי ומועד המסירה נקבע להיות עד ליום 15.07.09.  כתב התביעה בתביעת הפינוי הוגש רק בחודש אוגוסט 2009, בסמוך למועד למסירת החזקה, על אף שלשיטת התובע הנתבעים גרים בנכס מראשית שנת 2007 ללא חוזה בכתב. 

סוגיית אי תשלום דמי השכירות מאוזכרת באופן כללי כתוספת להחזקת המושכר ללא חוזה (סעיף 14 לכתב התביעה בתביעת הפינוי).  כמו כן, נטען בכתב התביעה שכדי לא להפר את החוזה עם צד שלישי הסכים התובע למצוא לנתבעים חלופה על אף שלכאורה הוא לא חב להם דבר כי חוזה השכירות פג לשיטתו (סעיף 11 לכתב התביעה בתביעת הפינוי).

            מעבר לנדרש, נקבע הסדר המשפטי בהתייחס לאי חידוש חוזה שכירות בכתב ( סעיף 19 לחוק השכירות והשאילה התשל"א-1971) המאפשר הארכת חוזה בהתנהגות.  כלומר, שמקום שצד לחוזה מבקש למנוע את תחולת הוראות סעיף 19 לחוק השכירות והשאילה, עליו להודיע זאת לשוכר.  התובע, מסוף שנת 2006 ועד למכירת הנכס בשנת 2009, על פי כתב התביעה לפינוי, לא נקט כל עמדה ועל כן אי חידוש החוזה, ואף אי תשלום דמי שכירות בפרק זמן שלא ניתן לדלות אותו מכתב התביעה לפינוי, לא היוו את סיבת הגשת התביעה, אלא הנמקה משלימה.

על כן, אין בהודיה בעובדות נשוא התביעה המקורית ואישור הודיה זו בפסק-דין כדי להקים השתק פלוגתא בסוגיות, כפי שעתר בא כוח התובע בסיכומיו כפי שהעלה בערעור. 

6.         מעבר לנדרש אוסיף כי גם אילו אי תשלום דמי השכירות היווה תנאי חיוני לפסק-דין בתביעת הפינוי, והייתי נדרשת לפסוק בתיק זה ממצא לגבי גובה חוב דמי השכירות בהתבסס רק על כתב התביעה לפינוי ופסק-הדין של כב' השופט גדעון שאישר את הסכם הפשרה, לא היה בידי לתת מעבר לפסק-דין ערטילאי,  בהעדר נתונים בכתב התביעה לפינוי מה סכום החוב וכיצד הוא מורכב. לכל היותר ניתן היה אולי, בדרך של היקש לקבוע כי החוב הוא מתום חוזה השכירות, לפי סברה שאי תשלום הולך תמיד עם אי חידוש החוזה בכתב, דבר שאינו עולה מסעיף 19 לחוק השכירות והשאילה.

התוצאה היא שלא מצאתי בתוכן ההסכם המאוחר להודעה שאושר בפסק-הדין השני כדי לקבוע שכנגד הנתבעים קם השתק פלוגתא בהתייחס לאי תשלום דמי שכירות, כפי שנטען בסיכומי ב"כ התובע בתיק זה.